מאת: בר ג’רבי, מדריך אריות מודיעין-מכבים-רעות.
לרובינו יש נטייה להסתכל רק על הצעד הבא בדרך, אבל אנחנו בדרך כלל לא מסתכלים לעבר האופק- על כל הדרך- כשאנחנו תלמידים בבית הספר היסודי אנחנו בדרך מסתכלים על השנה הבאה, חלקינו “מצליחים” לראות את חטיבת הביניים וכשאנחנו בחטיבה אנחנו מסתכלים שנה-שנתיים קדימה ואז כנראה מתחילים לחשוב על התיכון, על הבגרויות- “זה העתיד שלכם” תמיד אנחנו שומעים, “זה יקבע אם נצליח בחיים, ואם לא נשקיע זה יפגע בנו”- מנסים להפחיד אותנו. ואז גם בתיכון אנחנו חיים משנה לשנה, כל אחד משקיע ולומד, חלק יותר חלק פחות, כי זה הרי חשוב! וזה ישפיע על כל החיים שלנו! ואז בכיתה יא’-יב הצבא מתחיל “להקיש לנו בדלת”, בהתחלה יש את הצו הראשון, אחר כך כל מיני מיונים וגיבושים ולקראת סוף התיכון הוא מתחיל להיות הנושא שיחה העיקרי עבור רובינו- “חשוב להשקיע בצו ראשון, במבחנים, במיונים, בגיבושים, כדי שתשתבצו למקום טוב” אומרים לנו, “הצבא יכול להשפיע על שאר החיים שלכם!” מזהירים, והנה שוב נותנים לנו הצצה קלה לעבר “החיים שאחרי”, אבל אף אחד לא מגלה לנו הכול, רק חצאי מידע, רק סיסמאות, רק לסיים כל פרק עם ציון טוב כי “זה ישרת אותנו אחר כך”. מה אם אני אגיד לכם שיש דרך כבר עכשיו לעצב את העתיד שלכם? להניח יסודות חזקים שבבוא העת תוכלו לבנות עליהם את כל החלומות שלכם?
הדבר הראשון שעולה לנו לראש כשאנחנו שומעים כושר קרבי זה “צבא”. נכון, כי הכושר הקרבי באמת משמש כהכנה לצבא, ולעומס הפיזי והמנטלי שיש בו, אבל, וזה אבל גדול, לא רק!
אני בטוח שיצא לכם לשמוע מאנשים קרובים- אולי מההורים, אחים, אחיות, מורים או אפילו מהבוס בעבודה שהצבא שינה אותם, שהצבא הפך אותם לטובים יותר. אני אוהב להגיד שהצבא עוזר לנו להפוך לגרסה טובה יותר של עצמינו. קחו למשל את הסמארטפון שלכם, אם הוא לא יתעדכן אחת לכמה חודשים הביצועים שלו יפגעו עד שהוא בסוף לא יצליח להתמודד עם העומס שרק רק יותר והדרישות הגבוהות שלכם ממנו ותפטרו ממנו. ככה זה גם בחיים, אם לא נשתפר, אם לא נצמח ורק נתקע במקום אנחנו כנראה נשאר מאחור.
אז נכון שבכושר קרבי יש הרבה מאד אלמנטים ודברים שקשורים לצבא ולמיונים כדי שנגיע הכי מוכנים שנוכל, אבל הוא וההכנה לצבא בכלל, גם נותנים לנו תובנות דומות למה שנקבל בצבא על החיים עצמם ואני כבר אתן לכם מספר דוגמאות.
באחד האימונים הגיע חניך חדש לאימון ניסיון. לקחתי אותו לשיחה ושאלתי אותו למצבו הבריאותי והוא טען שהוא כשיר. בנוסף שאלתי אותו מה הרקע שלו באימונים, כלומר האם הוא התאמן אי פעם והוא אמר לי שלא, לכן החשיבו אותו כמתאמן מתחיל ואמרתי לו שהוא לא יבצע את כל האימון במטרה לא להעמיס עליו יותר מידי ולפצוע אותו. האימון עסק גם בהכנה ליום סיירות.
האקט הראשון היה ספרינטים במעגל (330 מ) ואמרתי לאותו חניך שיצא לכל ספרינט שני במטרה להגדיל את זמן מנוחה ולהפחית את כמות המרחק שהוא יעבור באימון.
כבר באמצע הספרינט הראשון ראיתי את אותו חניך מאט ומסיים את הספרינט כמעט בהליכה.
בספרינט הבא שהוא יצא אליו רצתי מאחוריו בלי שהוא שם לב ובדיוק ברגע שהוא בא להאט כמו מקודם צעקתי לו: “אל תוותר!” תנסה לעוקף את החניך שמולך!”. מה שהיה יפה לראות זה איך אותו חניך התעשת פתאום, הגביר קצב ואפילו עקף שני חניכים שהיו לפניו וסיים את הספרינט בקצב מרשים. את שאר הספרינטים הוא גם סיים בקצב טוב כשאני זורק לו צעקה מידי פעם וככה גם נראה שאר האימון שלו.
בסוף כל אימון אנחנו עושים שיחת סיכום על האימון עצמו- מי שרוצה מעלה לקחים ותובנות אישיות. להפתעתי, החניך החדש הרים את היד במטרה לשתף. נתתי לו את רשות הדיבור ואז הוא אמר: “היה לי אימון ממש טוב, אבל יש משהו שאני לא מצליח להבין- איך זה הגיוני שכל פעם שצעקת עלי הגברתי קצב?”
אני בתור מאמן הופתעתי מהשאלה, אבל עוד יותר הופתעתי מהתמימות שהוא שאל אותה ואז אמרתי לו שלכל אחד יש את האמונות שלו (ואני לא מדבר על דת) שהוא “בטוח” שהן נכונות לגביו, לגבי החיים או לגבי כל דבר. האבסורד באמונות האלו שאנחנו חיים את החיים שלנו על פי הן אבל הן לרוב לא מבוססות על עובדות, אלא על פרשנות וזה מוליד הזדמנות.
אחרי הספרינט הראשון יכולתי “לשמוע” מה אמרת עצמך- “זה לא בשבילי, אין לי מה לעשות פה” זאת הייתה האמונה שלך שדיברה והיא לרוב נכנסת לפעולה כשאנחנו על טייס אוטומטי, וחוגגת כשאנחנו באפיסת כוחות כמו שהיה לך אחרי אותו ספרינט. אז כדי לגרום לך לשבור את אותה אמונה הייתי צריך לעשות משהו, במקרה הזה הכנסתי ואתך למודעות, לכאן ועכשיו ובעצם הוצאתי אותך ממצב של טייס אוטומטי. בנוסף הצבתי לך מטרה- לעקוף את מי שמולך ואז פתאום המיקוד שלך היה במקום אחר לכן שברת את האמונה שלך ואימצת אחת חדשה.
אחרי השיחה אותו חניך הגיע אלי כדי להגיד מספר דברים, בין היתר כמה הוא נהנה והרגיש את השינוי הקטן שחל בו כבר באותו רגע, אבל חשוב להגיד ששינוי הוא לא ריצת ספרינט, אלא ריצת מרתון ויש דרך ארוכה עוד לעבור, אבל אין ספק שהצעד הראשון הוא חשוב, הוא מעודד והוא משנה לגמרי את צורת החשיבה שלנו. החניך, דרך אגב, סיים יום סיירות בהצטיינות, כשהוא כבר יודע לעבוד עצמאית אחרי שקיבל מספיק כלים במסגרת האימונים.
וזו אחת הדוגמאות לאיך הכושר הקרבי יכול לעזור לכם להגיע לכל מטרה, לכל שאיפה ולכל חלום שיש לכם בין אם זה הגעה ליחידה מסוימת, להיכנס לכושר, להרזות או מטרות אחרות כמו לדבר מול קהל או לא לדחות דברים לרגע האחרון, כי כושר קרבי הוא כושר לחיים.
